1השורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם ואעפ"כ אין מניחין גחלת על ראש העצם כדי שינקב ראשו ויצא מוח שבתוך העצם דרך הנקב אם שמא מחמת הגחלת יפקע העצם במקום אחר ונמצא גורם לו שבירה אם מפני הפסד קדשים שאי אפשר שלא יפסד קצת המוח בשריפתו ומוטב שיפסל מאליו בנותר ולא יפסידהו הוא בידים ומתוך כך אין נמנין על מוח שבקולית שהוא סתום משני ראשיו שהרי אין יכול להוציאו בלא שבירת עצם או שריפתו שהיא אסורה מטעם שכתבנו ומ"מ נמנין על מוח שבראש הואיל ויכול להוציאו דרך האף בלא שבירת עצם:2כבר ביארנו שהפסח נפסל ביוצא יצא אבר ממנו חוץ למחיצתו אותו אבר אסור והשאר מותר ומאחר שהיתה לו שעת הכושר אף הוא יש בו משום שבירת עצם יצא מקצתו ונפסל אותו מקצת היוצא כיצד הוא עושה בבשר חותך את הבשר היוצא לחוץ ומשליכו עד שמגיע לעצם ואח"כ קולף הבשר שעל מקצת האבר שבפנים מסביב העצם עד שמגיע לפרק שמתחברים שם שני העצמות וחותך העצם בפרק והבשר אוכל ממנו מה שבפנים ושורף מה שהשליך ממנה בחוץ:3פסח שעשאו נא או מבושל הרי הוא כנפסל בטומאה ויציאה חוץ למחיצתו ולוקה עליו משום שבירת עצם שהרי היתה לו שעת הכושר אבל אם שבר את עצם האליה שהיא קרבה עם האימורין הואיל ולא נראית לאכילה לעולם אין בו משום שבירת עצם ואין חייבין על שבירת עצם אא"כ יש עליו כזית בשר או שיש בתוכו כזית מוח וכל שיש עליו כזית בשר באיזה מקום שבו אע"פ ששברו שלא במקום הבשר ובמקום ששברו אין בו כלום חייב הואיל ואותו עצם יש בו כזית בשר באיזה מקום שבו:
